בתחום בניית האופנועים בעיצוב אישי אפשר למצוא הכל, אבל מתוך ההמון עולה מידי פעם פרויקט אחד שקופץ יותר אל העין, לפחות העין שלי, בדיוק כמו זה שמככב פה בתמונה למעלה.
הוא היה פעם הונדה XL250R, שנת 82′, אדום. הוא עדיין בעצם, פחות אדום כמובן. אבל תראו איזה יופי של דבר . הוא לא מהפרויקטים המפוארים, בטח שלא מהמשוכללים או הגרנדיוזיים או גדולי הנפח או מקושטי הכרום.. אבל בטח שבטח אחד הצנועים, ודווקא בגלל זה – אולי אחד הנכונים שראיתי בזמן האחרון.
האמת, שזה היה אמור להיות עוד פוסט על “תראו-אופנוע-יפה”.. אבל שיטוט קצר בבלוג של מי שבנתה אותו, גילה, כמו שקורה בדרך כלל, סיפור קטן ואנושי מאוד.
אם תרצו לקרוא את כל הסיפור במלואו תצטרכו כמובן לבקר בו בעצמכם, RIDEWELL הוא נקרא, והוא מאוד מומלץ. אבל הבאתי לכאן שורות שבחרתי, שמתארות את הלך הרוח של תהליך בניית האופנוע.
“לבנות מחדש את ההונדה, לבנות מחדש את עצמי.”
אחת, לורין מארצות הברית של אמריקה, בחורה רגילה עם חיים ועבודה רגילים. מספרת על עצמה שעד לפני כמה שנים “לא הבינה כלום באופנועים.” היא מתארת “חיים טובים ורגועים עם בית חם ועבודה מתגמלת..” שהיו מלאים בחוסר ביטחון וחרדתיות שהיו שם מהילדות.
על הישגים קטנים בלימודים ובעבודה, על תחביבים להעברת הזמן הפנוי, אבל על הידיעה שהתחביבים הקטנים האלה הם “לא באמת מה שאני רוצה לעשות..זה לא היה זה, משהו היה חסר”.
מפה ושם, וכמו רבים וטובים נוספים לורין גילתה את האופנוענות, התאהבה בתחום, נכנסה לקהילת בוני-אופנועים, ושלב הבא היה בניית אופנוע משל עצמה.
התהליך המהפך של אופנוע ההונדה הישן מתואר כמסע נפשי לא פחות ממעשי, והפירוק וההרכבה מחדש של האופנוע היה במקביל תהליך הבנייה הנפשי האישי שלה עצמה.
“..בנייה-מחדש של האופנוע הזה עזרה לי לחבר מחדש את האני השבור”..”מעבר לאופנוע שהתממש במוסך, עלו להן תובנות על עצמי..אינטואיציות ורגשות שמעולם לא היו קיימות שם לפני.”
על תהליך סיום הפרוייקט היא כותבת:
“הדרך להוכיח לעצמי שכאוס הוא משהו זמני…שיהיה פתרון, כל עוד אתה ממשיך לחתור אליו…כמו הXL שלי, גם לי עוד יש דרך ללכת בה, אבל אני מתקדמת עוד בכל יום שעובר.”
הסיפור של לורין לא שונה מסיפורים רבים על אנשים ואופנועים, אבל הוא מתואר על ידה באופן כל כך אמיתי ובכזאת כנות, שמצדיק כלעצמו את ההתייחסות אליו.
אבל אני יכול לצטט לכם שורות ממנו עד מחר. את הפרטים, תיאורים ציוריים ויפים, ושפה אמיתית וכנה, אתם יכולים לקרוא בבלוג עצמו. מומלץ.
