עיצוב של אופנוע לבדו יכול להוות את הגורם..יודעים מה עזבו לא משנה בואו נ’דבר תכלס. אופנועים טובים, עשויים טוב, מתפקדים טוב, הכל טוב.., אם הם מכוערים, כן-כן, פשוט ככה, מכוערים. האם הם נועדו להיכשל במכירות??
אנחנו יצור ששופט בעיניים, גם אם לא באופן מכוון. גם הבוחן הכי מקצועי שבעולם לא יכול להתגבר על הרושם הראשוני שנוצר לו בתת מודע כשהוא לוקח למבחן אופנוע, שמה לעשות? כואב בעין להסתכל עליו. זה לא אומר שהוא יכתוב שהאופנוע גרוע, אבל הוא אולי יתלהב ממנו פחות. שוב באופן לא מודע אפילו.
בפנתאון האופנועי יש לא מעט כלים טובים ומוצלחים שאמלא כיעורם.. היו אולי נחשבים לכלים נכונים, פורצי דרך אפילו בחלק מהמקרים.
הנה כמה מהם:
הונדה, DN-01 . דברים משונים.
2008. הונדה עושה מעשה. היא לוקחת את מנוע ה700 סמ”ק המצוין שלה מה”טראנאלפ” (אדוונצ’ר בינוני ואחד מדגמיה המוצלחים) שמה אותו בתוך כלי שאפשר להגדיר אותו.. כקרוזר עתידני, ועוד אוטומטי. כן הגיר היה אוטומטי לחלוטין, הרבה לפני שזה היה מגניב. אבל הבעיה העיקרית שלו הייתה לדעתי העיצוב: החזית – בומבסטית ועתידנית, דמוית-כריש (ויפה להפליא!), אבל חלקו האחורי, תנוחת הישיבה והכידון – נלקחו מקטנוע-מנהלים, והתוצאה הייתה מחרידה.. העולם הביט באופנוע החדש של הונדה ולא ידע מה לעשות עם זה. לא עזר שמתחת לכל זה הסתתר כנראה אחלה כלי. נוח מאוד, אמין מאוד.. אבל הDN נחל כישלון במכירות והונדה סגרה את השאלטר שנתיים בלבד אחרי שיצא.
עשור אחר כך אופנועים אוטומטיים הופכים למשהו לא להתבייש בו, וכלים שהם שילוב של אופנוע עם קטנוע הופכים למשהו שבשגרה.
האם הDN היה נראה פחות שונה, אם הייתה לו יותר חזות “אופנועית” קלאסית, האם הוא היה הופך להצלחה? אולי הגיר האטומטי באופנועים כבר היה הופך לדבר כבר ב2008? לעולם לא נדע, הDN היה פשוט מכוער מידי כדי להביא את הבשורה שהוא נועד להביא.
סוזוקי גלדיוס, אותו מקרר בגישה כל כך שונה .
2009. אחרי יותר מ10 שנים שדגם הSV650 המיתולוגי שלה רץ כמעט ללא שינוי, סוזוקי מחליטה לחדש.
היא מוציאה את ה”גלדיוס”, שהיה בבסיס בעצם אותו SV ישן וטוב, אבל עם פלסטיקה אה.., טובה פחות. למרות שהיה סופר ידידותי-למשתמש, והגיע גם בגרסא מגובלת-הספק, הרוכבים החדשים לא עפו עליו. לא אהבו את הקווים הרכים וסכמות הצביעה המיוחדות, וטענות נשמעו שהוא נראה “נשי” מידי, או פשוט לא SV מספיק.
לא עזר שמתחת לעיצוב החדש היה בעצם אותו SV מיתולוגי שכל כך הצליח במכירות כמעט עשור ברציפות. אחרי כמה שנים של מכירות בינוניות סוזוקי מבינים שאין ברירה, וסוגרים את הבסטה על הגלדיוס, שהיה בעצם, שוב, אופנוע נהדר עם מנוע ומכלולים מיתולוגיים של אחד הדגמים המוצלחים שלהם, אבל עיצוב גרוע הוא עיצוב גרוע.
ב2017 סוזוקי מורידה מהגלדיוס את הפלסטיקה, עושה לו עיצוב מחדש בקווים של פעם, ומחזירה לו את השם המיתולוגי SV650. הדגם “החדש” נושא את אותם המכלולים של הגלדיוס הכושל, אבל זוכה להתלהבות אדירה בזמן שמשוחרר. העולם מצביע בעיניים.
B.M.W R1200c, התייר הגרמני.
דמיינו שאתם תייר גרמני באמריקה. אתם מגיעים, מסתכלים מסביב ורוצים ללבוש את הגרביים בתוך הסנדלים ולהמשיך לאכול שטרודל, אבל מבינים שאתם חייבים להתאים את עצמכם למקום. אין ברירה. זהו סיפורו של ה BMW R1200c .
1997. קרוזרים “סטייל הארלי” נמכרים בארה”ב לא רע, גם אם הם בכלל יפניים, ויצרן הבווארי רוצה גם חלק מהעוגה הזאת, אז הוא מוציא את הדבר הכי קרוב שהוא יכול. המנוע? בכלל בוקסר גרמני וטוב, המכלולים גם סבבה, אבל הסיבה העיקרית לכשלון שלה זכה האופנוע הייתה לדעתי, ניחשתם נכון, העיצוב.
ס’תכלו עליו (בתמונה למעלה), הבעיה של R1200C הייתה שבאופן מאוד גרמני, הוא פשוט מתאמץ מידי: חתיכות כרום גדולות ומיופייפות מידי, מיכל הדלק מעוצב..מידי, משהו בפנס החזית ובמראות בולט ומנצנץ..מידי. זוכרים את משל התייר המתאמץ שיוצא לו בדיוק הפוך?
לא עזר לב.מ.וו להכניס את האופנוע לסרט של ג’יימס בונד בתור האופנוע של 007, לא עזרה להם האיכות הגרמנית הבלתי מתפשרת. כשאתה נראה חרא אתה נראה חרא, עם כל האיכות הגרמנית שבעולם.
הונדה NC700 . את שלי פרווה בבקשה.
2012. הונדה מסתכלים מסביב על עולם שמתמלא במיליניאלים חסרי פרוטה שהדבר היחיד שמעניין אותם לקנות עכשיו זה אופנוע חדש, מגניב וצבעוני. אבל הונדה בכל זאת מנסה ואומרת ככה: “כסף הרבה אין להם, עניין במנועים חזקים ורועשים גם אין להם. עיצוב? בכלל אין מה לדבר, כל היום הם בתוך המסכים. והם בטח כולם רק אוכלים פרווה כל היום. אבל היי! החבר’ה האלה עדיין צריכים להגיע ממקום למקום לא?”
אז פרווה רציתם פרווה תקבלו, והונדה מוציאה בחגיגיות (מתונה כי לאף אחד אין תקציב), את ה – NC700 , ברוב אפרוריותו.
הינה לכם אופנוע זול, פרקטי, עם עלוית אחזקה נמוכות, צריכת דלק מינימלית. ואפילו ניתן להם להכניס את הקסדה לתוך מיכל הדלק כי החבר’ה הסטריליים האלה בחיים לא יניחו אותו חלילה על משטח כלשהו.
החזון של הונדה הוא אופנוע ככלי תחבורה, נטו. אפס עלויות אחזקה, אפס צריכת דלק, אפס התעסקות עם דברים כמו החלפת הילוכים, אפס נשמה.
אבל הוא נוסע, ושמעו סוד: הוא נוסע ממש טוב. מדובר על אופנוע נוח עם מומנט נהדר ומנוע שנוסע חלק כמו חמאה. אבל ההונדה NC700 היה מכוער וככזה נועד לזכות בלעג.
אני באמת מאמין שאם היה נראה טוב, היה מקבל רק מחמאות. ההבדל עם הNC לעומת כשלונות אחרים פה הוא שהונדה הצילה אותו בזמן, היא מעדכנת את העיצוב ומוסיפה לו קצת קווים חדים יותר, צבעים מרעננים יפים. וזה עובד. הכלי הופך ללהיט מכירות. כוחו של עיצוב. לטוב ולרע.
אני בטוח שיש עוד לא מעט אופנועים יפים..אה בעצם לא יפים, אבל טובים, שללא כיעורם שלקח את ההצגה, היו יכולים להפוך להצלחה של ממש. זה עובד גם הפוך כמובן, שאופנועים יפים קיבלו יותר קרדיט ממה שהגיע להם בעבר. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.
שורה תחתונה מה אנו למדים ילדים?? שום מוסר השכל מיופיף לא יהיה פה – רק שאנחנו יצור מאוד שטחי ששופט בעיקר על פי מראה חיצוני.
לא הזכרת את ה- NC750x. דומה ל-700 ונמכר מצויין. אני בכלל התאהבתי במראה עוד לפני שהבנתי שזה כלי שתפור עלי בשלב הזה של חיי.
שכתבתי שהונדה הצילו את הNC700 , התכוונתי ל750x 😉 אחלה אופנוע!
כתבה מצוינת,וכן אני לא מבין איך סוזוקי הצליחו פשוט להרוס אופנוע כל כך מצליח כמו ה sv650
תודה!
..לגבי הSV, כן מסכים שזה היה טעות מצידם, מזל שהם לא איחרו לתקן.