כבישים שווים: "ציר הנפט" .

וויקיפדיה אומר: “..כביש אספלט אורכי משובש ברמת הגולן בבעלות פרטית…שמו של הכביש נגזר מקו צינור הנפט “טראנס-אראביאן פייפליין” (Trans-Arabian Pipeline Company, “צינור הנפט הטרנס-ערבי”) שלאורכו הוקם. כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף המלווה את צינור הנפט לכל אורכו.”

אני אומר: “..כביש זה הוא חלק קטן מציר רצוף..” ובכן הוויקי צודק. מדובר בציר ארוך שנמתח לאורך כמעט כל רמת הגולן, וכיום מקשר בעיקר בין מוצבים של צה”ל. בכתבה הזאת נתמקד בחלק הצפוני של הדרך – מאזור נחל חרמון עד היישוב הקהילתי “קלע אלון”: כ15 קילומטרים של חתיכת אספלט פראית מאוד, עם יופי מחוספס. ובגלל שעבדכם רכב את הציר לכל אורכו, מראש אגיד לכם ש15 הקילומטרים הראשונים הם היפים והמעניינים ביותר, אחריהם יש בעיקר בורות וחצץ .

איפה זה?

צפון רמת הגולן. ההוראות הם לרכיבה מצפון לדרום, כמובן שאפשר לעשות את הדרך גם הפוך אם רוצים.

הכניסה היא מכביש 99, אם אתם באים מכיוון קריית שמונה, אחרי הקניון, בצומת “המצודות” פנו מזרחה לכביש 99. המשיכו בערך 13 קילומטרים, חצי קילומטר אחרי שמורת הטבע “נחל חרמון” תראו יציאה ימינה, והגעתם ל”ציר הנפט”.

למה לנסוע לשם?

הרגשה של “רכיבת שטח” בלי לרדת לשטח.
נוף צפוני מחוספס.
אחת מחתיכות האספלט הכי פראיות ויפות בגולן.

איך רוכבים שם?

אחת הסיבות שאני משתמש בהגדרה “חתיכת אספלט” היא ש”ציר הנפט” הוא לא בדיוק כביש.. יותר בכיוון של אספלט שכנראה הושם שם מסיבות פרקטיות, ואף פעם לא נועד להיות כביש אזרחי ולנשוא בנטל של העברת כמות גדולה של רכבים, בנוסף, הכביש לא רשום ומתוחזק על ידי אף משרד ממשלתי והוא מוגדר “כדרך בבעלות פרטית”. ואלה בדיוק הסיבות שאנחנו כל כך אוהבים אותו.

אם אתם בקטע, תדעו שמדובר בכביש משובש: בורות, אבנים, חצץ שהצטבר על הכביש הם עניין שבשגרה בדרכים מהסוג הזה והרכיבה צריכה להיות במהירות מינימאלית ועם ערנות שיא, אבל מי שמוכן להבליג על כל אלה יקבל בתמורה תחושה נדירה של רכיבה “בתוך הטבע” בחלק שקט ופחות מתוייר של הרמה.

למי מתאים?

לא לרוכבים טריים מידי. לא מדובר על נס הרים, אבל שיבושי הדרך מצריכים קצת ניסיון ובטחון, פלוס הכרות עם האופנוע עליו רוכבים, לא מומלץ לרכיבות הרצה.