“אופנוע הוא כלי הרכב היחיד, שבלי רוכב עליו – פשוט ייפול”
אפריל 2003, יפן:
סדרת טלוויזיה פילוסופית חדשה רואה אור. גיבורה הוא דמות שמגדירה עצמה כנווד שמטייל בעולם על אופנוע מסוג “בראף סופריור” (Brough Superior) ישן. עיצוב הדמות הראשית ובחירת סוג האופנוע לא השאירו מקום לספק לגבי אחד, לורנס איש-ערב (נגיע אליו בהמשך), כמקור השראה.
הדמות בסדרה הייתה נודדת בין מקום למקום, וכל יעד שהגיעה אליו היה משל על צדדיה השונים של האנושות דרך עיני דמות הנווד הרכוב על אופנוע. לרכיבה עצמה היה משקל זני, כמו מדיטציה, זמן להרהורים ודיאלוגים. הרוכב מדבר אל האופנוע והוא היה עונה, בין אם זה היה באמת או רק בראש אותו נווד תימהוני זה כבר לפרשנות הצופה. הייתה גם תשומת לב לאופנוע עצמו, בין אם לצד הטכני, או אפילו פרק שלם שסבב סביב הקשר והתלות ההדדית שבין האופנוע והרוכב שלו.
בין אם במתכוון ובין אם לא, הסדרה הציגה אופנוענות בצורתה הטהורה ביותר, כאמצעי ולא כמטרה, אופנוענות אמיתית, של פעם.
אופנתי להיות נוסטלגי.
בתערוכת EICMA השנתית, המותג “בראף סופריור” שנקנה וחודש לאחרונה אחרי כמעט 80 שנות אי פעילות, מציג בגאווה אופנוע חדיש ומחודש, גרסה מודרנית לאייקון מהעבר הרחוק, ה-SS100 המיתולוגי שעליו רכב בין היתר אותו לורנס איש ערב, שהיה אייקון מיתולוגי לא פחות מהאופנוע עצמו וסמל לתקופה של רוכבים אמיתיים, של פעם.
היום, רוכב שהפרוטה מצויה בכיסו, יכול לרכוש לעצמו העתק כמעט מדויק של אותו סופריור ישן מלפני 80 שנים ולהרגיש כמו לורנס, בלי המינוסים הטכנולוגיים, וליהנות מביצועים של המאה ה-21. האיש הפשוט שיש בכיסו פחות פרוטות ולא יכול להרשות לעצמו את הסופריור היוקרתי, יכול לגשת לסוכנות של כל יצרנית רגילה ולרכוש לו אופנוע רגיל ומודרני, רק בעיצוב של פעם. כי נראה שאין היום יצרנית אופנועים אחת שלא תציג דגם אחד לפחות שמעוצב ברוח ה”קפה רייסר”, ואם לא קפה’, אז “סקראמבלר”, ואם לא אז לפחות “בובר” נחמד, ואם לא אז רטרו או ווינטג’ או מה שזה לא אומר בכלל.
בנוסף לאלה הרוכשים חדש, יש כאלה שבונים ומעצבים קפה-רייסרים לבד בשתי ידיים, ממש כמו פעם, אבל גם אצל הקונה וגם הבונה, הכמיהה לעבר זהה. הכי אופנתי להיות נוסטלגי, ואנשים מתרפקים על זמנים שחלקם אפילו לא נולד בהם.
בחזרה לעתיד (או להווה)
כשאנחנו חושבים על אופנועי העתיד, עולה תמונה של משהו בין ‘טרון’ ל’בחזרה לעתיד’ במקרה האופטימי, או אפוקליפסת זומבים לפסימיים שביננו. בכל מקרה – העתיד, בינתיים, נראה הרבה פחות זר ומנוכר אלא הרבה יותר מוכר, כאילו כבר היינו שם פעם, או לפחות סבא שלנו היה.
אנחנו עדים היום לתקופה טובה לנוסטלגיה. אולי כי ההווה דפוק אבל לא ניכנס לזה, אבל אין ספק שהעולם מפנה מבטו אחורה. יצרניות מהעבר קמות לתחייה, בראף סופריור נקנתה מחדש, נורטון משחררת דגמי חדשים עם יכולות-מסלול, ורויאל אנפילד, לראשונה מאז עברה להודו, מכוונת ישירות לשוק המערבי עם מנוע ודגמים חדשים.
אומרים שהכל זה מודעות עצמית.
נובמבר 2016, מילאנו, איטליה:
הוסקוורנה מציגה לעולם צמד אופנועים קטנים-בינוניים על בסיס מנוע הדיוק 390: ה-VITPILEN 401 וה-SVARTPILEN 401.
במבט ראשון, קפה רייסר וסקראמבלר כמו שהתרגלנו, אבל שלא כמו שאר ההיפסטרים בשכבה, בצמד הילדים האלה יש משהו שונה משאר בני גילם. אתה מבין שהם עלו שלב. המודעות העצמית של פעם כבר לא מספיקה והם כבר מודעים לזה שהם מודעים לעצמם, אז יש פטנט חדש של אלמנטים עתידניים, חלליים, חייזריים אפילו. בהחלט תוספת שאי אפשר להתעלם ממנה.
שנה אחר כך באותה תערוכה, הוסקוורנה כבר תציג את גרסאות הייצור הסופיות של צמד הדגמים האלה, ואפילו תוסיף שניים חדשים לגמרי עם אותו שיק רק עם מנוע 690 החזק הרבה יותר, ועיצוב אפילו יותר מושקע וסופר-מגניב.
אומרים שהכל זה מיתוג.
נובמבר 2017, מילאנו, איטליה:
הונדה מצידה לעולם (ומסובבת הרבה ראשים בדרך), את הCB1000R החדש. לכאורה הכל עדיין שם: הפנסים העגולים, המושב הספרטני, החלקים המבריקים. אבל באותה נשימה הקווים העיצוביים כבר פחות רכים ויותר אגרסיביים, סכמת הצביעה קרה ומתכתית. כבר לא הקפה רייסר החביב שמחייך אלינו, כן הוא עוד שם אבל עבר שלב.
סלים שיידי הפך לאמינם, האנה מונטנה הפכה למיילי סיירוס, פוקימונים מתפתחים. תגידו שלום לעבר וקבלו את העתיד… שהוא גם מהעבר, אבל מגניב יותר. אומרים שהיום הכל זה מיתוג? אז הונדה נותנת לאופנוע הזה גם שם חדש – “ניו ספורט קפה” (Neo sport cafe) , וכאילו רומזת על עידן חדש.
