צ’יף זקן אפר פעם: “כשהאינדיאנים יבואו, אתה תשמע אותם עוד הרבה לפני שהם יהיו בטווח הראיה שלך.”
יום שישי, ה-20 לחודש יולי, 2018. לוהט. האוויר לח כמו אוכף אחרי רכיבה ארוכה, ובקיבוץ גן שמואל חם היא כמו בדרום לואיזיאנה ביום טוב.
כבר קצת לפני 11:00 בבוקר ושינוי ניכר באוויר, או שהתחילה לנשוב רוח או שמשהו אחר מזיז את האוויר. כמו המשפט של הצ’יף הזקן, אפשר היה לשמוע את פמפום המנועים של האינדיאנים הראשונים להגיע, שהצטרפו לחבריהם שכבר חיכו להם על הדשא: אינדיאנים חדשים ומבריקים וגם כאלה מראשוני החלוצים: דינוזאורים של ממש שנמצאים פה מהתקופה שעוד כולם נסעו בסוסיתא, שמורים, מתוחזקים, ונוסעים – ואני מדבר גם על האופנועים וגם על הרוכבים שלהם.
סביבם התאספו להם גם אופנועי הארלי בעיצוב אישי וקפה-רייסרים בעיצוב..עוד יותר אישי ומגניב. מוזיקה נכנסה להילוך, בירה קרה נמזגה לכוסות והמדשאה הירוקה התמלאה לאיטה באנשים.
ילדים, הורים, כלבים, היפסטרים ובורגנים, צעירים ומבוגרים, סבים וסבתות.
“יום האינדיאן” 2018, אפשר להתחיל.
