כלי יעיל לאבחון מערכת אקולוגית בטבע הוא מצב טורפי העל שלה. מצב הסוואנה? בודקים את האריות. הג’ונגל? פנתרים, וכו’. טורפי העל נמצאים בקצה פירמידת המזון כך כשלבנה אחת שבורה בפירמידה טורפי העל תמיד יושפעו. מסקנה: אם לטורפי העל טוב, לכל המערכת טוב.
עד כאן חיות. מעבר חד לאופנועים. כלי יעיל לאבחון בריאות שוק האופנועים העולמי הוא מצב אופנועי הקצה. ושאני אומר “קצה”, אין אופנועים שנמצאים יותר שם יותר מאשר אופנועי הספורט, ויסלחו לי חסידי האדוונצ’רים היקרים או בעלי הקרוזרים הכבדים.
זוכרים את ההשוואה לטורפי-על? אז בהמשך ישיר – אופנועי ספורט לא מצטיין בהרבה אבל כן מצטיין בתחום ספציפי אחד, ובהיותו כלי-קצה הוא רגיש לכל טלטלה ורוח שנושבת בשוק העולמי פי כמה מאופנועים “כלבוייניקים”. כך שכמו טורפים, כך אופנועי-קצה הם סממן טוב למצב שוק האופנועים כולו.
חזרו או לא חזרו? זה תלוי.
תלוי איך תגדירו “אופנוע ספורט”. לדעתי אפשר לסמן את החזרה של אופנועי ספורט בינוניים למיינסטרים עם הימאהה R7. שהוא בכלל לא באמת “אופנוע ספורט” פר-אקסלנס (תלוי את מי שואלים) אלה יותר גוף של אופנוע ספורט עם מנוע רב תכליתי מהMT07 המוצלח. מספיק לבנתיים. ספורט או לא ספורט, הR7 היה אופנוע חשוב כי הוא שבר את הקרח. אחרי תקופה שהמילים “אופנוע ספורט בינוני” (ותסלחו לי אבל הנינג’ה 650 לא כזה) היו מילים נרדפות למשהו שעבר זמנו. ה R7 הצליח. פתאום אופנוע ספורט בינוני זה דבר שמוכר. יצרניות האחרות רשמו לעצמן, לקחו את המנועים “רגילים”, כל אחת מהסטוק שלה , שמו בגוף ושילדה ספורטיבית, והופ! נוצרה לנו קטגוריה ובנוף השומם קמו להם כלים מגניבים כמו האפריליה RS660, הטריומף דייטונה 660, והסוזוקי GSX-8R .
שמש חדשה זרחה, עדיין יש ביקוש לקטגוריה. התחום (עדיין) לא מת. עדיין.
קפיצה אחת למעלה. גם לנפחים שמגרדים את הליטר (מלמטה) השנים האחרונות היו מאירות פנים: קטגוריית ה990 סמ”ק של אופנועי סופר-ספורט אמיתיים שלא מוותרים על שימושיות יום יומית ונוחות יחסית ברכיבה. מובילים את הקטגוריה: ימאהה R9 החדש והמגניב שבנוי על מנוע הטריפל מהMT09 המוכר, דוקאטי Panigale V2, וק.ט.מ 990RC החדש מאוד. כולם יכולים לתת על המסלול ביצועים של סופר-ספורט, ועם כולם גם אפשר לחיות ביום-יום.
בשורה משמחת נוספת הגיעה השנה גם מקוואסאקי וסוזוקי, שניערו את האבק מהנציגים הוותיקים שלהם בקטגוריית הסופר-ספורט-ליטר: הGSX-R1000 של סוזוקי וה ZX-10R של קוואסאקי. שני הכלים הוותיקים קיבלו שניהם עדכונים הכרחיים למנוע כדי שיתאים לתקנות זיהום האוויר, סכמות צביעה ומתיחות פנים, ואפילו כנפונים בהתאם לצו האופנה וכמובן, הרבה יחסי ציבור. צריך להבין שלמרות שמבחינת מנוע אין פה באמת חידוש פצצתי.. אבל מה שמעניין הוא שהיצרניות מאותות על שינוי בגישה.
המודל הסיני .
אני מודה, עם הסינים אני עדיין לא לגמרי חסיד (ייקח זמן לבנות אמון) אבל מהדומיננטיות שלהם בתערוכת מילאנו השנה אי אפשר היה יותר להתעלם. ניסיתי, באמת, לא עזר. היצרניות הסיניות, בזכות עלויות ייצור וכוח אדם נמוכים מצליחות להביא לתחום הספורטיבי מה שהמערב כבר מזמן הפסיק לנסות: גיוון תעוזה ויוזמה. CFMOTO למשל, מייצרת היום כלים ספורטיביים על כל סקאלת הנפח וחשוב יותר – כמעט בכל סידור וצורת מנוע אפשרית. טריפל, טווין וארבע בשורה, ויש דיבור על בוקסר בעתיד. ואפילו העזו לתת פייט ישירות למערב והציגו סופר-ספורט-ליטר ראשון, עם כנפונים דינמיים זזים.
קטגוריה אחרונה למאמר ולדעתי גם הדובדבן שבקצפת – סופר-ספורט קטני נפח אך חזקים בכוח.
קוואסאקי הייתה הראשונה שהעזה, והביאה את הNINJA ZX-4R – עם “רק” 400 סמ”ק, אבל על ארבעה צילינדרים עצבניים בשורה, שעובדים בטורים סופר-גבוהים (עד 15000 סל”ד) פלוס מנגנון דחיסת אוויר. א-לה אופנועי ספורט של שנות השמונים-תשעים. כאילו חזרנו בזמן. הסינים ראו מה עשתה קוואסאקי והגיבו עם כלי קטן על סטרואידים משלהם: (שוב) CFMOTO, עם כלי מסקרן בפיתוח שכרגע נקרא “VOOM 500”.. אותו רעיון של נפח צנוע שמתחלק על ארבעה צילינדרים-בשורה, טורים גבוהים, ודחיסת-אוויר להעלאת הכוח. הונדה כנראה תצטרף בהמשך עם נציג 500 משלה. אבל למה החשיבות של כלים קטני נפח היא כפולה ומכופלת? כי אם יצרניות נותנות השקעה בנפחים קטנים הן מבינות את הפוטנציאל בשווקים של רוכבים צעירים. ואם רוכבים צעירים מתעניינים באופנועי סופר-ספורט? יש תקווה ואופטימיות לכל הקטגוריה.
לסיכום.
אופנועי סופר-ספורט. אופנועי “רק” ספורט. אופנועים ספורטיביים. חשבנו שנכחדתם.. שנעלמתם.. שאתם שייכים לעבר, אבל פשוט עברתם אבולוציה. אתם יותר מיושבים, יותר מחושבים. שרדתם (בערך), לא נעלמתם (לא לגמרי), הראתם שאתם כאן כדי להישאר (הלוואי). אז נכון אתם לא הפסיכופטים שהייתם.. העידן הזה חלף כנראה ולא ישוב. אבל אתם מתאימים היום לעולם שהוא הרבה יותר זהיר והרבה פחות חי על הקצה. מי שנשאר במקום נעלם, מי שמשתנה שורד.
ולסיום, שוב פעם קצת מעולם החי: הדינוזאורים לא באמת ניכחדו. רובם כן זאת אומרת, אבל קומץ קטן שרד וחי איתנו עד היום: אותו קומץ פיתח נוצות, שינה דרכיו, התאים את עצמו לעולם החדש, והפך לציפורים שאנחנו מכירים. שינוי פשוט קורה, זה לא טוב זה לא רע, הישרדות לא באה להיות יפה. היא כורח המציאות.
