“הפיצוץ נשמע אדיר. יצאתי מהג’יפ.. נחתים שוכבים על האדמה משני צידי הדרך. אחד מעולף לחלוטין מעוצמת הפיצוץ, אחר נפגע בגרון מרסיס ודימם בכבדות. נחת שישב לידו ניסה נואשות לעצור את הדימום. נחתים בכל מקום צועקים לתגבורת..התותחן יורה ללא הפסקה לעבר המחבלים…”
מארק ת’ומפסון, סגן בחיל הנחתים של ארה”ב.
סיטואציה מסוג זה היא עניין שבשגרה עבור נחתים אמריקאים (חיילי “מארינס”) שמוצבים באזורי קרב שבאפגניסטן. בהקשר שלנו, פה בישראל, התיאור הנ”ל בטח לא רחוק ממה שיכולים לא מעט אנשים לספר על השירות קרבי-מבצעי שלהם.
כשמארק חזר הביתה אחרי סיום השירות שלו הוא אובחן, כמו רבים מחבריו ליחידה, עם הפרעות דחק-פוסט טראומתית. (PTSD).
“החיים באזרחות יצרו בעיות חדשות. חיינו באופן קבוע על הספקטרום בין פוסט-טראומה, ל-קדם טראומה. זאת אומרת שהיינו מושפעים מאירועים כואבים שכבר קרו.. וחוששים מאירועים שיקרו בעתיד.”
תרפיית קסדה.
בהתמודדות עם פוסט-טראומה אנשים עושים ספורט, הולכים לקבוצות תמיכה, כותבים שירה, יש כאלה שמציירים ומעצבים מסכות גבס בדמות הפחדים שלהם. מגוון השיטות רחב, ועכשיו עולה רעיון חדש – “תרפיית קסדה” הוא נקרא ובגדול זה אומר לקחת חיילים משוחררים פגועי פוסט-טראומה ולשים אותם על אופנועי ספורט ליום מסלול. נשמע לכם הגיוני? מארק טוען שכן.
“רכיבת-מסלול היא פעילות מסוכנת, בשביל לבצע אותה בצורה נכונה (לא להיפצע או להיהרג), צריך להיות להיות סופר מדויק, לתפקד תחת לחץ, ולהיות מודע לעובדה שטעויות ושגיאות עלולות לבוא עם מחיר יקר.”
אז הרעיון הוא לקחת דווקא את גורמי הלחץ שמאפיינים את שדה הקרב כמו דריכות גבוהה, לחץ, תפקוד תחת מצבי קיצון, ולהשתמש בהם. דווקא בגלל הדמיון בין מסלול המירוצים לסיטואציות קרב ,יחד עם העובדה שעל המסלול אתה צריך להיות בפוקוס מלא ואין לך זמן להתעסק בטפל אלה רק בעיקר – בכאן ועכשיו, הוא זה שנותן פתרון והקלה לתסמיני פוסט הטראומה לדברי מארק.
מאז 2003 איבדנו יותר נחתים לתאונות אופנוע מאשר באפגניסטן.
מארק מספר שבזמן תקופת השירות האחרונה שלו הוא נחשף לנתונים קשים על הקשר בין חיילים משוחררים טריים לתאונות אופנוע.
“למרבה הצער, מאז 2003 איבדנו יותר נחתים לתאונות אופנוע מאשר באפגניסטן..הסטטיסטיקה הראתה שרוב מקרי המוות קרו בגלל התנגשות ברכבים בצמתים, ואיבוד שליטה בפניות. התמקדנו בלמצוא דרך לשיפור יכולות הרכיבה הבסיסיות של הרוכבים, ובעיקר בבלימה וביכולת לבצע פניות חדות. הבנו שהבעיה בגדול, היא פשוט חוסר ביכולת רכיבה בסיסית ונסיון.”
כשירדנו מהאופנוע, הייתי מכור.
“לאחר המלצה מהפיקוד הגבוה קיבלנו אישור למשהו שלא נעשה מעולם: לשלוח משוחררי צבא – טריים וותיקים, לקורס רכיבת מסלול. חלק מהתפקיד שלי היה להיות נוכח במקום כדי לעזור להביא את הרעיון לביצוע. בפעם הראשונה שלי בבית הספר לרכיבה שרק הגעתי לבדוק את השטח, המדריך עשה לי סיבוב על מושב המורכב: הוא האיץ במהירות שנראתה כלא תואמת את הפנייה בהמשך, לתדהמתי הוא המשיך באותה מהירות ונכנס חזק לתוך הפנייה.. זה המשיך כך לאורך שתי הקפות מלאות באדרנלין ואימה. כשירדנו מהאופנוע, הייתי מכור.”
מאוחר יותר באותו ערב מארק הבין כמה החוויה על מסלול המירוצים דומה למה שעבר בשירות. “במסגרת האימונים הקרביים, אתה תלוי על חבל, שקשור למסוק, שטס נמוך בתוך קניון סלעי באפגניסטן.” ובאותו רגע הוא הבין שהמסלול יכול לעזור לחיילים משוחררים בהרבה יותר רמות מאשר רק שיפור יכולות הרכיבה שלהם. אותו רגע היה יריית הפתיחה למה שייקח את מארק למסלול שייצור שיטת טיפול חדשה לנפגעי פוסט-טראומה.
“עד לאותו רגע, נסיון הרכיבה היחיד שלי היה על אופנוע מסוג הארלי פאט-בוי בדרכים הרחבות של ארה”ב, ומעולם לא חוויתי משהו דומה לרכיבת מסלול. מעולם לא הייתי מודע ליתרונות המרפאים שלה – מהר מאוד התגלתה לי ההשפעה של להיות סופר-מפוקס, ואת היתרונות המרפאים של זה. אדם שוכח את טרדות העבר ואת החששות מהעתיד כאשר הוא מעורב בפעילות שדורשת את מלוא תשומת הלב שלו, הרגעים האלה של ריכוז על המסלול היו בשבילי הפסקות מבורכות מהמצב הקבוע של פוסט ו-קדם טראומה והיוו הקלה עצומה…הייתי מסיים קורס של יומיים על המסלול מרגיש כאילו חזרתי מחופשת מדיטציה. אותם רגעים של ריכוז גבוה והשלווה שאחריהם, עזרו לי לארגן את העבר באופן שאפשר לי להנות מהווה.”
הרעיון של מארק הצליח. צבא ארה”ב יצר שיתוף פעולה קבוע עם בית הספר לרכיבה, ומשוחררים רבים, טריים ו-וותיקים כאחד, זוכים לאימונים בשביל לשפר את יכולות הרכיבה שלהם.. אבל בעיקר כדי לתקן דברים נוספים בעצמם.
על הקשר ההדוק בין יתרונותיה של רכיבה על אופנוע – על הפרעות טורדניות או חרדתיות, כבר כתבתי פה בעבר … בעצם יותר מפעם אחת, ועכשיו שמתגלות השפעותיה גם על מקומות נוספים נראה שעם כל השינויים שעולם התחבורה עובר ועוד יעבור, לאופנועים יש איזו השפעה על נפש האדם שאף אחד כנראה לא יוכל לקחת, וזאת אולי הסיבה שבזכותה הם כאן כדי להישאר.
- המידע וחלק מהתמונות עבור הכתבה פורסמו במקור במגזין “Cycle world“.
פשוט מדהים עד כמה זה נכון ומדויק.
אני לא יודע אם ההגדרה של פוסט טראומה או כל החרא הזה של הלם קרב מתאים, אבל רכיבה על אופנוע תפורה בדיוק על מי שהפך כבר למכור לאדרנלין של סיכון החיים ולמי שהחיים הרגילים הפכו עבורו למשעממים ומונוטונים