בניו-זילנד חי תוכי שהפסיק לעוף, ככה לא עף יותר. למה? כי הוא לא צריך. אין לו בניו-זילנד טורפים, אז הוא הפסיק לעוף.
פעם היו מייצרים אופנועים לפי ג’ובים: הדו”שים הגדולים והפשוטים נועדו לכסח מדבריות ולנסוע גם אחרי סופת חול, אופנועי הסופר-ספורט נועדו לכסח מסלולים עם מנועים שעבדו בסל”דים לא הגיוניים. הקרוזרים הגדולים עם מנועי-רכבת היו חוצים מרחקים ומדינות לארוחת בוקר.
היום? עולם האופנועים הפך להיות כמו אותו תוכי מניו- זילנד – הוא הפסיק להיות מכוון מטרה. לא כי הוא לא יכול אלה כי הוא לא צריך. אנחנו, הרוכבים, כבר לא דורשים את זה יותר.
קחו עשרה כלים חדשים מהסוכנות הקרובה, פרקו מהם את המיתוג העיצוב, ומה קיבלתם?
קשת הכלים שעל הנייר עשירה ומגוונת, היא בעצם קבוצה של אופנועי-כביש סטנדרטיים, שכל אחד קיבל כמה נקודות חיזוק: לאחד מושב נוח יותר.. לשני מתלים עם תוספת של כמה סנטימטרים, לזה שני צמיגים 19′ במקום 17′, ולהוא תנוחת רכיבה של הקאסטומים של פעם. אבל רובם ככולם, אופנועי אמצע.
המנועים – רובם ככולם מיועדים לתת כוח בתחום הבינוני של רצועת הסל”ד.
השלדות – חולקות את החזקת משקל הכלי עם המנוע, שהפך להיות “גורם נושא עומס”.
והבולמים (וגם בלמים) – איך נאמר? עושים ת’עבודה. לא מזיקים לא תורמים.
אנשים כבר לא מחפשים אופנוע למסעות מפרכים, יש חנות נוחות כל מטר. אנשים לא מחפשים לקנות סופר-ספורט, לא משתלם להחזיק כזה אופנוע רק כדי לעלות איתו על המסלול פעם ב-מי יודע כמה זמן.
אנחנו חיים בעולם עני יותר, מפחד יותר.. שפחות יוצא למדבריות כדי לחצות אותם, פחות דוחק את המנועים שלו לסל”דים לא הגיוניים, או עולה על הקרוזר שלו לשתיים עשרה שעות כדי להגיע ממדינה למדינה. אין ספק שעולם הרוכבים התבגר/התברגן/הזדקן(?) ..מה שבטוח, איבד מעט ביטחון עצמי.
שלא תבינו אותי לא נכון, האופנועים שלנו היום עושים הכל מהכל ועושים את זה טוב, אבל הקצוות, המקומות בהם הכלים עשו את הבלתי יאמן, דברים שמדברים עליהם עם הנכדים, אלו קצת נעלמו. כשהכל נעים ונוח, אין חריגות, ואין עניין בעצם, אין הרבה מה לדבר עליו.. או לזכור אחר כך.
דוגמאות: כלים כמו הימאהה R7 החדש שעליו כתבתי גם פה, מחליפים את הסופר-ספורט המשוגעים של פעם בגירסא שפויה של אופנוע נייקד משודרג, על מספרים כמו 100 כוח סוס ל600 סמ”ק, או סלד”ים של 20,000 אין מה לדבר בכלל. את מפלצות המדבר שהיו הדו”שים הגדולים מחליפות כורסאות מפנקות ורכות מפוצצות טכנולוגיה שנפילה אחת איתם בשטח תגרור עלות תיקון במחיר של אופנוע קטן.
האם עברנו לחיות בניו-זילנד? גורלנו וגורל אופנועינו להיות כמו התוכי שאיבד את היכולת לעוף? תלוי מה נעשה עם זה. אנחנו אולי כבר לא עפים אבל אפשר למצוא עניין גם בגובה הקרקע אני מניח.
“אז מה באת לבאס?”? קודם כל כן. אבל גם תלוי איך מסתכלים על זה. מצד אחד אין ספק שפחות מעניין פה. מצד שני בואו נחזור רגע 20 שנה אחורה ורוב הכלים שאבא שלכם רכב עליהם היו שוברים לרוכב הממוצע את הגב אחרי כמה שעות. הרוכבים של פעם לא היו מודים בזה, אבל לא באמת הם היו עשויים מפלדה.
אז אולי התבגרנו ונהיו על הדרך משעממים יותר, אבל בעולם של היום, זה עדיף מכלום. עד כאן ב “דיעה לא פופולרית” נשוב שיהיה עוד על מה לקטר.
לא בטוח שהבנתי למה התכוון המשורר. האם אתה לא יכול לחצות מדבריות עם אפריקה טווין? האם לא תוכל לחצות את ארהב בכייף על הארלי כמו שהרבה רוכבים אמריקאים עושים? האם R1 לא יעשה עבודה טובה במסלול? כמי שלא מכיר כלים של פעם, נראה לי שכל כלי ממוצע היום מציע יכולות שרוכב ממוצע יכול רק לחלום להגיע אליהן. אני מסכים שבהרבה מקרים ההבדלים בין כלים באותה קטגוריה הם די זניחים (למשל: וי סטרום, ורסיס, טרייסר)
היי, מסכים לגבי ה R1 .. אבל הכתבה היא על סגמנט אופנועי האמצע בעיקר, ה R1 כבר אופנוע קצה.
לגבי האפריקה טווין – לא הייתי נכנס איתו למקומות שהייתי נכנס עם דו”ש של שנות השמונים. יש משפט ידוע: ככל שהם גדולים יותר , כך הם נופלים חזק יותר.
אני רוכב כבר 33 שנים. במילים אחרות, רכבתי על האופנועים של פעם ושל היום. אופנועי הקצה של פעם שימשו רוכבי קצה. האופנועים היום עושים בקלות את מה שעשו בעבר אופנועי הקצה ועם רוכבים “רגילים”.