“וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק–מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.”
נפילים: “יצורים מיתולוגיים מקראיים, בעלי גודל או צורה חריגה. יצורים אגדתיים, שכל אחד מהם היה נדרש לאלף גמלים, אלף סוסים ואלף שוורים להשביע את רעבונו האדיר.”
דצמבר, 2018: יצרנית האופנועים הבריטית טריומף מפרסמת הצצה ראשונה לגרסא החדשה של ה“Rocket III”, קרוזר-כוחני בעל מנוע אדיר מעבר לכל פרופורציה (כל אחד והפרופורציות שלו כן?).
טיפל’ה היסטוריה בפסקה אחת: מדובר על דגם שהוא בעצם גירסא חדשה לאחד אייקוני של טריומף, שקיים על פני האדמה מאז 2004, וכבר שיצא לאוויר העולם נשא מנוע בנפח מפלצתי של 2300 סמ”ק, שזיכה אותו בתואר “האופנוע בעל הנפח הגדול ביותר בעולם”. בייצור סדרתי כמובן.
נחזור ל2019: הדגם גדל ונהיה אפילו יותר חזק ומפלצתי. הוא מתהדר כעת בעיצוב עוד-יותר כוחני, עמוס ברשימת אלקטרוניקה מפה ועד הירח, ומסיבה זאת הרשו לי להתמקד במנוע, כי בשבוע האחרון התפרסמו באופן רשמי הנתונים: 2500 סמ”ק, מומנט אינסופי של 22.5 קג”מ (כבר ב4000 סל”ד!), ו180 כוחות של סוסים.
חזיר-בר, חיה-רעה, מפלצת, קראו לזה איך שתרצו: כמו הנוכחות של פיל בשדה הקרב של צבאות חניבעל, אי אפשר להתעלם ממנו.
כמה שנים לפני כן, ב2014: היצרנית האוסטרית KTM משחררת לחופשי מפלצת משלה, ושמה “סופר דיוק אר” (“SUPER DUKE R “) – אופנוע בעיצוב קיצוני, פוזה אגרסיבית, ומנוע ענק בנפח 1300 סמ”ק שאולי מחוויר לעומת הרוקט ההיסטרי, אבל גרם לרוב הנייקדים של התקופה להחוויר בעצמם. מסע השיווק של ק.ט.מ לדגם הזה כלל יחסי ציבור ויצירת הייפ שלא היו מביישים סרט אקשן שובר קופות, וטריילר מושקע וקולנועי מאוד: שוט של האנגר חשוך סטייל “תיקים באפלה”, בתוך ההאנגר נעול האופנוע המשול למפלצת בתוך כלוב. צמיגיו חורכים את הבטון מעלים עשן כדרקון, והסרטון מסתיים כשמנעול הברזל הכבד נפתח. המפלצת משתחררת אל העולם.
2010, תערוכת מילאנו, איטליה: היצרנית האיטלקית האקזוטית דוקאטי משחררת לעולם כלי, שכמו אלה שבאו אחריו, היה פורץ-דרך לתקופתו: עיצוב אגרסיבי זועם וחייתי למראה, מכלולים של אופנוע סופר-ספורט בתוך קליפה של קרוזר-כוחני שנשאו בקרבם בזמנו מנוע זועם בנפח 1200 סמ”ק , המנוע אגב, גדל מאז ל1260 סמ”ק. מאכילים טוב את המפלצות שלהם בדוקאטי. “דיאבל” (“Diavel“) נקרא הילד הרע. התרגום, אם בכלל צריך לציין: שטן או שד אם תרצו.
אופנועים אלו הם רק חלק קטן מרשימה היסטורית של כלים, שהיצרניות שהביאו אותם לעולם כיוונו למקום מאוד מסוים ובראשיתי בפסיכולוגיה שלנו: המשיכה שלנו לדברים חזקים, גדולים ואדירים שגורמים לכל מה שלידם או מתחתם, להתכווץ.
בין אם תבחרו בדרך המיתולוגיה, או המקרא, או המדע, או כולם ביחד.. בכל מקרה תגיעו לאותה נקודה: האנושות צריכה להאמין בדברים הגדולים ממנה. צורך בראשיתי שכזה שלא עוזב אותנו מהימים שהסתובבנו ערומים בגן עדן או באפריקה מי זוכר. מאז ומתמיד היינו צריכים משהו, מישהו, גדול מאיתנו. לא משנה אם הם טובים, או רעים, בין יש אם להם הצדקה בחיים או לא – אנחנו צריכים אותם שיהיו שם, קיימים.
מהצורך הזה נבנו מיתוסים מיתולוגיות, דתות, אמונות, כתות, הערצת שאמנים, כוהנים, גיבורי מלחמה מהוללים כמו הרקולס או אכילס, קיסרים רומיים. ואחרי שהמצאנו את החילוניות הצורך נשאר, והועתק כמו שהוא למנהיגים, שחקני קולנוע, כוכבי פופ, או דמויות דמיוניות כדמות גיבורי-על מעולם הקומיקס, שלא במקרה חלק גדול מהם נראים כמו התגלמות אלים יווניים.
אלים אולימפיים: “האלים האולימפיים הם שנים-עשר האלים הראשיים השולטים בעולם. הם נקראים כך משום שמשכנם על הר האולימפוס, הגבוה שבהרי יוון.”
הצורך לסגוד, להעריץ, גם, ואולי אפילו בגלל, שעובדה שידנו לעולם לא תוכל לגעת ביצור האגדי והמושלם שנמצא שם, מביט עלינו מלמעלה. עצם זה שיש דברים בעולם שהם גדולים מהחיים, קיצוניים, ממלא את ליבנו ונותן משמעות לכל הארציות היום יומית האפורה. הצורך הזה לא פוסח כמובן, גם עולם כלי הרכב והאופנועים בפרט – שמונע מאוד מתוך תשוקה ורגש, ויצרניות האופנועים יודעות את זה.
כשיצרניות אופנועים מוציאה לעולם מכונה עם יכולות והספקים שעולים פי כמה על כל צורך הגיוני, על כל מטרה ארצית, והאנשים שבאמת קונים את המכונות האלה, יודעים, רובם לפחות, גם אם הם לא מודים בזה, שנפח המנוע שהם הרגע קנו, או נתוני ההאצה מאפס למאה, או כמות הסוסים שנמצאת במכונה שרכשו הם לא באמת משהו שהם צריכים, או אפילו יממשו אי פעם. המטרה של לקנות מכונה כזאת היא אחרת לגמרי – היא הצורך לשבור את החיים הרגילים במשהו שעצם הקיצוניות שלו מרסקת לרסיסים את הנורמליות, את הארציות, והבעלות על חיה מיתולוגית אלוהית שכזאת תגרום אולי לחלק מהאלוהיות הזאת, תדבק ותעבור גם אליי ואהיה גם, כמו המכונה שרכשתי, גדול מהחיים.
עכשיו יבואו ויגידו אנשים, שאין מקום לאופנועים כאלה יותר בעולם, תמו הימים של אופנועים מיתולוגיים עם נתונים לא מציאותיים, ושכמו הדינוזאורים הם היו שייכים לעולם אחר.. שהדלק היה זול, והכלכלה הייתה בפריחה, והיה מקום לרגש על מקום פרקטיקה.
כל זה נכון, יעידו על כך אופנועי הספורט הבינוניים שנכחדו להם מהשוק בתחילת המילניום. העולם היום הוא זהיר, מחושב, והרגש והאופנועים המרגשים מפנים את מקומם לחישובים אפורים, ואופנועים אפורים.
כל זה עובד על הנייר, אבל נייר לא מחזיק מים .
בידיעה שהתפרסמה במגזין פולגז בשבוע שעבר, מסתבר שהמלאי המוגבל שטריומף ייצרו לרוקט III אזל. קנו את כולם. אופנוע שנועד להיות חיה נדירה ליחידי סגולה ויוצר בכמויות קטנות, נקנה בכזאת התלהבות שאזל המלאי. וזה אומר הרבה, הרבה מאוד.
כמו שהיוונים היו צריכים את אכילס, היפנים צריכים את גודזילה, ומעריצי הקומיקס צריכים את רוברט דאוני ג’וניור (איירון מן בשבילכם), עולם האופנועים צריכים יצורים אגדתיים כמו הרוקט III. גם אם מתוך 100 אנשים שיקנו אופנועים (נתונים אופטימיים) מתוך ה100, 99 ייקנו כלי קטן וזול, ורק אחד בודד ייקנה את האופנוע המפלצתי שאין באמת מה לעשות איתו, מספיק.
כל השאר ייקחו השראה ונוזל חיים בידיעה ששכלי המפלצתי קיים, ויפנטזו על כך שאולי יום אחד הם גם יחזיקו בבעלותם מפלצת שאין להם מה לעשות איתה. עד אז הם רוכבים על MT07, או על SV650, או נינג’ה 300, אבל אולי, אולי בעתיד.. מי יודע? האופציה שם, קיימת.
יין ויאנג: המושג יין – יאנג מגיע במקורו בפילוסופיה הסינית העתיקה והמטפיזיקה, המתאר את שני הכוחות המנוגדים הקדמונים אך משלימים המצויים בכל הדברים ביקום.
תעשיית הכלים הפרקטיים הקטנים מחזיקה היום את תעשיית האופנועים על הכתפיים, תעשייה שלא יכולה להתקיים על אקזוטיקה נטו, אבל היא גם לא תוכל לעולם להתקיים בלי האחוז הקטן של הרגש, שייתן קונטרה. זה כמו יין ויאנג: אין אחד בלי השני, האחד מזין את השני, אחד מקיים את השני, ובכל אחד יש גם קצת מהשני. גם אם היום הצד האפור גדול פי כמה וכמה מהצד הצבעוני – הוא עדיין תלוי בקיומו.
כי אופנועים זה לא תעשיית רהיטים באיקאה, זאת תעשייה שבאה ממקום של רגש, וצריך איזה יצור מיתולוגי, בלתי נגיש, נושף עשן, שואג כמו ארבעה אופנועים רגילים, נמצא שם בפינה של אולם תצוגה של איזה יצרנית אקזוטית, או במרתף חשוך, אבל עדיין קיים.
